בהתאהבות הבאה שלי היא תרדוף אחרי.
היא תסתובב לאט מסביב, כמו טורפת.
אני רק אעמיד פנים שאיני שמה לב.
כתפיה הרחבות יוחזקו מעט לאחור,
כאומרת – את לא תסרבי לי.
ותרי על הקרב, הרי כבר נכנעת לי מראש.
אני אכנע תוך זמן קצר.
הידיים שלי ישתרגו סביב השרירים החזקים של כתפיה וידיה,
מנסות להאחז ומחליקות ככל שהתנועה מתחזקת.
אחר כך העיניים שלי יקרעו לרווחה, לא רואות דבר
מלבד הד עמום של דופק בתמונה מסתחררת.
בבוקר היא תלך. אני אסתיר שריטות וסימני דם.
עוד יממה ארגיש את התנועה שלה עמוק בפנים.
אחר כך הגוף יחלים ויתכווץ מחדש.
בהתאהבות הבאה שלי היא תרדוף אחרי.
אני אכנע תוך זמן קצר.
מרתק. שזו לא תגובה קלה לשיר על התאהבות ומין, אבל.
כבר שתי קריאות אני נתפסת למילה "יחלים". יחלים ויתכווץ מחדש.
יש פה משהו שאני לא מבינה עד הסוף
לא עם הראש, מכל מקום
אם הבנתי נכון זה טנגו בגוף אחד, שיר כואב פרדוכסליות של קיום האני בין התאהבות לשנאה עצמית, חזק מאד .